קיבוץ איילות נ' פרי גיל בע"מ

החלטה

בפני בקשת המבקש, הוא התובע, לצוות על המשיבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו (להלן: "הבקשה").

המבקש הגיש בקשה לביצוע שטר בקשר לארבעה שיקים בסכום כולל של 225,542 ₪. המשיבה, הגישה התנגדותה לביצוע שטר. בהחלטת בית המשפט מיום 10.05.09, התקבלה ההתנגדות לביצוע השטר, ונקבע כי המבקשת הראתה הגנה לכאורה כנגד השטר.

טענות הצדדים

המבקש טוען כי המשיבה מצויה במצב כלכלי ירוד ומפנה לתצהיר עדותו הראשי של מנהל המשיבה, לפיו היא הפסיקה את פעילותה ונושיה מפעילים את בית האריזה. בנוסף, טוען המבקש כי התנגדות המשיבה לביצוע השטר נעשתה לשם הברחת נכסיה ליתר נושיה, ואם יינתן פסק דין כנגד המשיבה, לא יוכל המבקש להיפרע ממנה.

לעומתו, טענה המשיבה בתגובתה כי בהחלטת בית המשפט התקבלה התנגדותה לביצוע השטר ללא כל תנאי. המשיבה הוסיפה, כי המבקש הגיש בקשה לביטול החלטת בית המשפט לפיה ניתנה למשיבה למעשה רשות להתגונן, ובית המשפט דחה בקשה זו ביום 15.07.09.

לשיטת המשיבה, סיכוייה לזכות בהגנתה טובים בשים לב לטענות הגנתה, וכי בנסיבות אלה, לא מצא בית המשפט בשלב הדיון בהתנגדות לביצוע השטר, כי הגנתה הינה "הגנת בדים" ולכן לא מצא לחייבה בהפקדת ערובה כתנאי למתן הרשות להתגונן.

נוסף על כך, טענה המשיבה, כי בשים לב שתצהירי העדות הראשית הוגשו בתיק, אין בהיותה מצויה בקשיים כלכליים כדי להתנות את יומה בבית המשפט בהפקדת ערובה, וכי הפקדת ערובה תהווה מחסום דיוני בפניה.

המבקש הוסיף בבקשה, כי משום שבמקרה דנן עסקינן בהתנגדות לביצוע שטר המטילה את הנטל על המתנגדת, זכאי לשיטתו המבקש לערובה להבטחת הוצאותיו. בעניין זה הפנה המבקש לפסק דין ע"א 432/78 ויילר נ' צ'קבר פד"י לד(2) 775, 777, שם חויב מתנגד בהפקדת ערובה.

בניגוד לכך, טענה המשיבה כי בפס"ד ויילר המערערים התנגדו לצוואה וכי למעשה היו התובעים באותו הליך. המבקש טען בתשובתו לתגובה, כי בהתאם לאמור בפסק-הדין, תובע אינו בהכרח מי שמתייצב כתובע פורמאלי, כך, גם מי שתובע לעצמו זכות, ובכלל זה בצורת התנגדות, ניתן לראותו כתובע.

לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה על הסף משום שאינה נסמכת על מקור חקיקתי כלשהו. לעומתה, לשיטת המבקש, הכלל הקבוע בהלכה הפסוקה, בדבר חיוב חברה בע"מ בהפקדת ערובה חלה על המשיבה, וכי הבסיס המשפטי לבקשתה נסמך הן על היקש לסעיף 353 א' לחוק החברות, והן על סמכותו של בית המשפט בהתאם לתקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"). המבקש הוסיף, כי המשיבה מבקשת למעשה לתבוע זכות לעצמה באמצעות התנגדותה, כך למשל, הודעת הקיזוז אשר העלתה המשיבה בהתנגדותה הינה תביעת זכות.

מנגד, המשיבה הפנתה לפסיקה לפיה בית המשפט דחה בקשות להפקדות ערובה להבטחת הוצאות התובע בהעדר כל אסמכתא משפטית לכך.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

דינה של התנגדות לביצוע שטר, הינה כדין בקשת רשות להתגונן. בבואו של בית המשפט ליתן החלטתו בבקשת ההתנגדות לביצוע השטר, עמדה בפניו האפשרות להתנות את מתן הרשות להתגונן במתן ערובה בהתאם לסעיף 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, כדלקמן:

"רשות להתגונן אפשר ליתן ללא תנאי ואפשר להתנותה בתנאים בדבר תשלום כספים לקופת בית המשפט, בדבר מתן ערובה, בדבר זמנו ודרכו של הדיון או בכל תנאי אחר, ככל אשר ייראה לבית המשפט או לרשם."

לבית המשפט נתונה הסמכות להורות על מתן ערובה לפי שיקול דעתו ואף אין הוא נזקק לבקשת אחד בעלי הדין או לדיון בפניהם. (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית בעמ' 415).

לא זו אף זו, המבקש הגיש בקשה לביטול החלטת בית המשפט לקבל את ההתנגדות לביצוע שטר, ובבקשה פרס את טענותיו בדבר מצבה הכלכלי הרעוע של המשיבה ובכלל זה, אף ציין כי המשיבה ביקשה את דחיית המועד להצגת ההמחאות לפירעון בבנק בשל מצוקתה הכלכלית, וכן, כי המחאותיו חוללו באי פירעון. כב' סגן הנשיאה השופט פיינברג דחה את הבקשה וקבע כי דינן של הטענות שמעלה המבקש, להתברר בעת התובענה גופה. לאור האמור, הטענות בדבר מצבה הכלכלי של המשיבה הובאו בפני בית המשפט טרם מתן הרשות להתגונן וכן בבקשת ביטול מתן הרשות להתגונן.

הפסיקה הרחיבה במרוצת השנים את מעגל המקרים שבהם ניתנה הרשות להתגונן עד שגם אם עולה הגנה לכאורה, ולו דחוקה, ניתנת הרשות להתגונן. במקרים אלה עשוי בית המשפט להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים, כגון השתת ערובה על הנתבע, עם זאת, אמת המידה שמאפשרת מתן רשות להתגונן העדיפה לתת לנתבע את יומו בבית המשפט, במחיר פגיעה ביעילות (ד. שוורץ, סדר דין אזרחי, בעמ' 308). ואולם, ההלכה הפסוקה מצמצמת את התניית הרשות להתגונן בהפקדת ערובה ותנאים נוספים (ע"א 527/07 מזל נחום נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגרים):

"ההפקדה או ערבות יוטלו "בנסיבות מיוחדות, כשאמנם 'כמעט' אין לנתבע הגנה, בית-המשפט עושה חסד עם נתבע כאשר הוא נותן לו רשות להתגונן, אפילו היא מותנית בתנאי הפקדה..." (ע"א 373/69 חונן נ' חגור, פ"ד כג(2) 347, 349 (השופט – כתארו אז – זוסמן)). כך יארע איפוא שעה שההגנה נראית על פניה קלושה ביותר (ראו גם ע"א 680/89 בן אבו נ' בנק המזרחי, פ"ד מה (3) 757, 761 (השופט בך) והאסמכתאות דשם; גורן, שם, 397-396). כדברי השופט טירקל בפרשת האחים אלפי הנזכרת (עמ' 47), "במקרים המצויים על קו הגבול, באיזור שבין ה'לבן' לבין ה'שחור', אזור הדמדומים של הספק... בהם היה 'כמעט בטוח' שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית המשפט (זוסמן שם, 689)" - מוטלת ערובה. עוד ראו קשת, שם,  1030-1029;ע"א 462/88 בן-צבי נ' בנק לאומי, פ"ד מד (1) 127, 128."